הקריאה לחסימת הכבישים של יעקב ריבלין

צאו לרחובות חיסמו את הכבישים – נחשו. היכן נכתבה הכותרת הזו בענק ועל ידי מי ועל מה.

לא. לא בעיתון הפלס. גם לא בקו במערכה. הכותרת הזו, כך ממש, פורסמה בענק לפני שש עשרה שנה בעיתון 'קו עיתונות' על ידי הפרשן יעקב ריבלין.

חורף של שנת תשס"ב. הממשלה עומדת לקצץ בקיצבאות הילדים. הנציגים החרדים עומדים חסרי אונים. גם אז הם היו כלומניקים, אלא שאז באונס היום זה ברצון.

וליעקב ריבלין, זה שהיום צועק על חילול ד' בהפגנות, היה פיתרון. הכותרת צועקת בענק: צאו לרחובות חיסמו את הכבישים. הציבור החרדי עוקב אחרי הדיווחים על המאבק של נציגיו נגד הפגיעה בקצבאות הילדים משל היה מדובר בחדשות החוץ על סכסוך הגבולות בין הודו ופקיסטן. מגזרים אחרים שנפגעו הרבה פחות יצאו להפגנות וכופפו את הממשלה, אבל דווקא במגזר החרדי שהמאבק הוא על פת הלחם מסתפקים בהצהרות ובמכתבים למערכת.

ובתוך הכתבה כתב ריבלין כך: בשורה האחרונה הנציגות החרדית נמצאת בעמדת נחיתות לא קלה. ברור גם להם שלא ניתן יהיה לחמוק מקיצוץ גם בקצבאות הילדים. הדבר היחיד שיכול למנוע את התבוסה הצפויה מראש היא ללמוד מתושבי הנגב והנכים כיצד מגינים על הזכויות. תושבי הנגב לא הסתמכו על הלובי החזק שלהם בכנסת, ויצאו להפגנות ענק בכל המדינה. הם חסמו כבישים, הם עלו לקרית הממשלה והטילו עליה מצור של מספר שעות. בשורה התחתונה הם השיגו כמעט כל מה שרצו. הפתרון היחיד הוא לצאת להפגנות. זכות מוקנית בכל משטר דמוקרטי. כמה שעות של חסימת כביש גהה ומצור על קרית הממשלה, יעשו יותר מכל הפגישות של גפני וליצמן עם ראש הממשלה ויפה שעה אחת קודם.

אז על כסף היו חייבים להפגין, והיום?