חשיפה: מי עמד מאחורי המכתב של הגר"ד לנדא ומי פרסמה ברבים

מי הוציא את המכתב לרבים? האם המכתב שפורסם היה זהה למכתב שקיבל הגאון הגדול ר ברוך שמואל הכהן דויטש שליט"א? מה פשר התוספת של הגר"ד לנדו בסוף מכתבו – "מכתב זה נכתב בלא שנתייעצתי מקודם אודות כתיבתו עם זולתי, אלא כולו מיזמתי ומחשבתי בלבד"? ומה היה האיום ששיגר הגר"ד לנדו במכתבו? ומי בכלל עמד מאחורי המכתב ומאלו אינטרסים? וכן פרטים חדשים על סערת המכתבים דאז.

אתמול הובא כאן מכתבו המפורסם של הגאון ר' דב לנדו, שבשנת תשמ"ט, כשהיה אז בן חמשים ושמונה, יצא בחריפות נגד החלטתו של מרן הרב שך ושאר גדולי הדור שעמו, להקים תנועה ומפלגה שתדאג לצרכי היהדות הנאמנה.

אלא שעתה מתבררים לנו פרטים שחלקם מפורסמים יותר חלקם פחות וחלקם כלל לא.

המכתב אמנם נשלח עבור הגאון הגדול ר' ברוך שמואל דויטש שליט"א, אבל כו"ע ידעו שהמכתב כוון כנגד מרן הרב שך. הגאון ר' ברוך שמואל דויטש, כלל לא התכוון להתייחס למכתב. אגב, זה מתאים בדיוק לאופיו של הגאון הגדול ר' שמואל דויטש שליט"א. יתרה מכך, הוא ראה את המכתב כדברים בטלים ממש. ממתי שמענו שתלמיד חכם צעיר יחווה דעה ועוד בצורה כה חריפה, כנגד כל גדולי ישראל שהחליטו לצאת לדרך, והיום כולם מבינים כמה הם צדקו.

עכ"פ הגאון הגדול ר' ברוך שמואל דויטש שליט"א טוען בתוקף שהמכתב לא יצא ממנו. יתרה אומר ר' שמואל דויטש, שהמכתב שהוא קיבל היה ללא התוספת בדברים בסוף, נגד הטענה 'כבר הורה זקן' וכו'. ואכן, שמענו ממקור מהימן וברור ביותר, מכלי ראשון זה נקרא, שגם הגאון ר' דב לנדו, שקצף וכעס על דבר פרסום במכתב ברבים, וחשד בגאון ר' שמואל דויטש, יודע כבר מניין זה יצא ועל ידי מי.

לפי העדות, מאחורי המכתב עמד הגאון ר' חיים גריינימן, אשר כבר עשר שנים קודם לכן יצא כנגדו מרן הרב שך זי"ע, אם כי לא בפומבי ובפרסום כה רב כמו בשנת תשנ"ג, כאשר בניגוד לדעת הסטייפלער, תמך ר' חיים גריינימן, אז צעיר ממש, במפלגת מפא"י ומועמדה וינברג לראשות העיר. הרב שך יצא אז לכבודו של מרן הסטייפלער במחאה נגד ר' חיים גרינימן. ההתבטאות היותר חריפה של מרן הרב שך נגד ר' חיים גרינימן הייתה בזאת חנוכה תשנ"ג, במעמד הנחת אבן הפינה לישיבת ר' חיים עוזר, אז צעק מרן הרב שך שזה טרייף חזיר, והחזון איש יכול היה בכוחו לצאת נגד כולם, אבל לא כל מי שיוצא נגד כולם נהיה החזון איש. היה זה בעקבות תמיכתו של ר' חיים גריינימן במהלכי אריה דרעי וש"ס דאז לתמוך בממשלת שמאל עוקרת דת. אגב, היום כשמתברר כי גם הגראי"ל תמך אז בדרעי, ספק מה היה מרן הרב שך מגיב אז.

לגופו של עניין, ר' חיים גריינימן עמד מאחורי המכתב של ר' דב לנדא, רק שחשש מהתגובה של מרן הרב של וציבור שוחרי התורה, ולכן דרש מר' דב לנדא להוסיף במכתב את ההדגש הבא: מכתב זה נכתב בלא שנתיעצתי מקודם אודות כתיבתו עם זולתי, אלא כולו מיזמתי ומחשבתי בלבד. הוספה זו היא תמוהה גם מחמת עצמה כי מה ראה על ככה, וגם מפני שזה נסתר מתחילת המכתב, שם פשוט איים הגר"ד לנדא כי יצא נגד הרב שך בהקמת עיתון חדש, וכלשון המכתב: "שאם בכ"ז תתקבל ההחלטה האומללה לצאת ברשימה נפרדת, לפעול בענין מבחינתי, וככל רק אשר יהא בידי, ועם חברים לדעה [אשר ברור לי כי רבים רבים המה, ואף אותם שעדיין לעת עתה אינם מוכנים להביע דעתם בפומבי ובברירות], והדברים כמובן ייאמרו ויעשו באופני הסברה ונימוק שיכליים ורגשיים, מאוזנים ונאותים, מהוגנים והגיוניים, ייאמרו ויושמעו בע"פ ובכתב, ביחיד וברבים, כמתאים וכנדרש". הרי שכאן כתב שיש עוד חברים רבים לדעה, מה שמוכיח שהמכתב לא נכתב על דעת אחד.

סיבה נוספת לפעולתו של הגר"ח גריניימן למכתב, כך לפי הטענות מאז, כשאז בבחירות התמודד משה אירנשטיין הגוראי, ומרן הרב שך חפץ גם להעמיד מועמד מטעם בני התורה לראשות העיר. רבי חיים גריינמן אשר היה לו קשר הדוק עם ראש העיריה דאז משה אירנשטיין – ואף קיבל ממנו מגרשים רבים בבני ברק וכו' ודי למבין, פעל בכדי להשאירו, כשההתנגדות הפומבית שיצאה כנגד מרן הרב שך והקמת דגל התורה במכתבו של ר' דב לנדו, אכן הזיקה למערכה וקיררה רבים, ומשה אירנשטיין נשאר ראש העיר.

המכתב, עם ההוספה נגד המושג כבר הורה זקן וחובת הציות לגדולי ישראל, יצא כאמור כפי שמודים במשפחת לנדא, על ידי בני הגר"ח גריינימן שעותק המכתב היה בידם.

המכתב התקבל בחוגי אגודת ישראל בשמחה רבה, והם הפיצוהו בעשרות אלפי עותקים בכל ריכוזי היהדות החרדית, והדבר גרם קירור למערכה הגדולה, כאשר גם אז בחסות מכתב זה, העזו כל מיני אנשים לתהות על מעשה הקנאות של הרב שך, שמא זה קנאות מזויפת, שהרי דרך התורה בדרכיי נועם ולא ביציאה למלחמה. ממש כמו הטענות היום נגד בני התורה ממשיכי המסורת שומרי דרך ההשקפה. אז בחסדי שמיים לא היה אתרי בואש ואנשים כמו מר גלסנר ועוד שאר נערים מנוערים, אבל תארו לכם אם אם היו, איזה שמחה וששון הייתה למען השלום ואי הקנאות.

כמובן היה שכל קוראי המכתב לא טרחו לשאול ולראות שכל המכתב  מזויף מתוכו והוא סותר את עצמו מיניה וביה, כאשר מצד אחד דוגל המכתב בשלום ורעות וטענה שאין דרך עולם התורה להיות תקיף ולוחם, ומאידך יש במכתב איום שאם המכתב לא יתקבל, יצאו למלחמת הסברה נגד ברבים, בכתב ובע"פ, כאשר זו כן דרך התורה.

לאחר הפצת המכתב והנזק שהוא חולל, פנה מרן הרב שך לגדולי התורה הצעירים יותר שחיו אז, וביקשם לפרסם מכתב מחאה. לא ידוע ברבים לכמה פנה ואם בכלל פנה לעוד, אך מה שכן מפורסם שמרן הרב שך ביקש מהגר"ח קנייבסקי לכתוב מכתב מחאה, אך ר' חיים התחמק. לפי עדות שאנו מקבלים היום, מפי עד נאמן ששוחח עם בן בית אצל הסטייפלער, שאז היה מכתב ממרן הרב שך לר' חיים, כשפתח המכתב נכתב "בדבר מר דב לנדא שאיני מכירו", יתר מכך הוא לא ראה. כמובן שאין למדים ממעשה רב והגר"ד לנדא הוא אחד מיחידי התלמידי חכמים שבדור. לאחר מכן פנה מרן הרב שך וביקש מרבינו מרן ראש הישיבה שליט"א לפרסם מכתב מחאה, וכך היה.

עוד קודם למכתב המחאה שעורר הדים רבים, שרר קצף רב בחוגים הליטאיים והרבניים כולם כנגד חוגי סלבודקא שמנסים לחבל במערכה כולה. מכתב המחאה של רבינו מרן ראש הישיבה שליט"א, החזיר והחדיר את חשיבות המערכה כפי שהוביל אז רבינו הגדול מרן הרב שך זי"ע, לכלל הציבור.

בחלק הנוסף לא צריך להרחיב, כי אם בקצרה, שהגר"ד לנדא כאמור חש נפגע מאוד מפרסום המכתב, ורבינו שליט"א בעצמו שוחח עמו וביקש מחילה ואמר שזו הייתה חובת השעה. הדברים ידועים לנו מכלי ראשון, ולפי השמועות, רבינו שליט"א שלח מספר פעמים שלוחים לבקש מחילה.

עד כאן בקצרה, על סערת המכתבים שהסעירו את הציבור החרדי דאז. יצויין, כי אז, איש לא ניסה לכפות את דעתו, לא בטרור ולא באלימות או באיומים, אלא הכל נעשה במסגרת מכתבי מחאה והבעת דעה, והציבור החרדי לבד ידע היטב ממי להתרחק ומי לא הולך בדרך המסורה ואחרי הנהגת הדור האמתית.

אלא שבדורנו כידוע העולם התהפך.